יום שישי, 15 בנובמבר 2019

על מדף הספרים: "להסיר את השכבות" מאת רחלי קמינסקי

אני לא ממש מכירה את העולם החרדי ולכן ספרים בנושא מאוד מעניינים אותי.
בדיוק כך היה עם הספר "להסיר את השכבות".




ספר חדש במדיה 10 מעניק לנו הצצה לתוך נבכי העולם החרדי (חסידות ברסלב/גור/בעלז) של ירושלים בשנות השבעים והשמונים וסוחף אחר סיפורה של אישה צעירה, אמיצה ויוצאת דופן, המחליטה כנגד כל הסיכויים, להשתחרר מכבלי הדת ולבנות לעצמה חיים עצמאיים. 
הסופרת, רחלי קמינסקי, מגוללת בספרה החדש את סיפור חייה ותקומתה מהכפייה הדתית, מתוך רצון ושליחות לסייע לנשים המחפשות לעשות שינוי בחיים הנוכחיים שלהן – כי לא טוב להן.

בשנים האחרונות אנו שומעים יותר על נשים שעזבו את העולם החרדי ויוצאות לאור עם סיפור יציאתן בשאלה. אבל סיפורה של רחלי קמינסקי (54, נשואה+4) הוא עדות יוצאת דופן למה שהתרחש מאחורי הקלעים בחייה במשך 20 שנה, כשהכל מתחיל בגיל 9 חודשים – שם התהפך עולמה.

הסופרת רחלי קמינסקי שנולדה בשם רחל לאה, מתעדת בסיפורים מרתקים על הילדות הקשה שעברה, בעקבות מחלת האם שהוצאה מהבית לאשפוז ממושך של 12 שנה, על המעבר לבית היתומים הכללי, על ההתעללות וההשפלות שחוותה שם, על גילוי העולם החילוני דרך ריקודי העם, על האירוסין שעשו עבורה מאחורי הגב ועוד.

רחלי נולדה בירושלים למשפחה אדוקה מחסידות ברסלב, כבר בגיל 9 חודשים הופרדה מאמה, שהוצאה מהבית בעקבות מחלה למשך 12 שנה. 
רחלי נשארה עם 2 אחיה הגדולים ואביה: מנחם מנדל - ניצול שואה ציוני, שהגיע לארץ כמעפיל ונלחם בסן סימון בירושלים במלחמת העצמאות. 
כשהיתה בגיל 6, וללא הודעה מוקדמת, הועברה לבית היתומים הכללי בירושלים שם שהתה 9 שנים. 
בשנים הראשונות כילדה רכה בשנים, עברה שם השפלות, מכות והתעללויות שהחלו להרחיק אותה מהדת, בזמן הזה, אביה היה מגיע לבקר מידי פעם ובסופי שבוע היה לוקח אותה הביתה לשבת. 
כשרחלי היתה בתיכון חזרה אמה הביתה ורחלי גורשה מהפנימייה לקראת סוף כיתה ט' בעקבות בריחתה ביום העצמאות. 
מחודש מאי מתחילה רחל לאה לחוות בפעם הראשונה חוויה שמחכה לה ארוחה חמה על השולחן ואמה מכינה לה את הכריכים הטעימים לבית הספר. 
אבל 3 חודשים אחרי, כשעומדת להתחיל שנת הלימודים של כתה י' מחליט אביה שוב, לשלוח אותה לפנימייה של חסידות גור בחצור הגלילית, שם גם עברה השפלה גדולה עם עונשים כבדים, מאחר ולא התאימה לאורח חיים הנוקשה של חסידות גור וכעבור שנה היא מודיעה לאביה שהיא לא מתכוונת להמשיך בפנימייה עוזבת את חצור הגלילית וחוזרת הביתה. 
בחזרתה הביתה ועם גילוי תחביב ריקודי העם בעקבות חברה חדשה שהיא מכירה מהשכונה, רואה אביה כי היא מתרחקת מהדת ומתחיל להצר את צעדיה.

הפתרון שנמצא מבחינת אביה הוא לשדך אותה לצעיר מחסידות בעלז ללא ידיעתה. 
לתמונה נכנסת בת דודה שמכירה בין השניים, ללא כל הצהרה על שידוך. 
הכימיה בין רחל לאה לבין אהרל'ה אמנם היתה מוצלחת ואחרי 2 מפגשים בלבד, המשפחות מכריזות על האירוסין מאחורי גביהם של רחל לאה ואהרל'ה.  
החתן המיועד שנבהל מאירוסיו המפתיעים והכפויים, בורח לארה"ב. 
הוא נאלץ לחזור ארצה מהלחץ שמפעילה עליו אימו ומהפחד והאיומים שתרבוץ קללה על המשפחה שנתנה הבטחה (וורט = נדר). 
השניים מתחילים להיפגש ומתאהבים, כעבור כמה חודשים הם מתחתנים ותוך זמן קצר היא נכנסת להריון, וכשרחל לאה בת 18 בלבד, היא יולדת את בנה הבכור אריאל יהודה.

אך משהו מבעבע בתוך רחלי, סוג של כמיהה למשהו אחר, השעמום בבית גרם לרחלי לרצות לצאת לעבוד וכך החלה להתברג במשרד הרווחה בירושלים. 
שם היא פוגשת אנשים חילוניים ומבינה שיצר החילוניות לא עבר לה והוא מתחיל לחלחל מחדש. 
במקביל רחלי גם חוזרת בחשאי לאהבתה הישנה, ריקודי העם, מממנת לעצמה בסתר שיעורי נהיגה מהכסף שהרוויחה ומוציאה תוך 12 שיעורים רישיון נהיגה. 
כל אלו מהלכים שלא מקובלים בחסידות והם מובילים את בעלה, בהפתעה גמורה, לגלות שהיא מתחילה לחזור בשאלה.

בוויכוח בין השניים נפלטת לאהרל'ה בעלה השאלה "אז מה בעצם את רוצה? להתגרש?" ורחלי מבלי להסס עונה "כן". 
באותו הזמן אהרל'ה מבין שזה הניסיון האחרון להציל את הנישואין ואת רחלי עצמה, והוא מתאם להם יועצי נישואין כשאחד מהם הוא הרב אורי זוהר – "אני זוכרת את מילותיו של הרב אורי זוהר, בסיומה של פגישה שארכה בדיוק 6 דקות על השעון: "את תמותי שם, כל החילוניים מסוממים ועושים כל היום רק סמים, לא כדאי לך להיות לא דתיה". 
ואז יוצא מהמטבח, שם ישבו ואומר לאהרל'ה: "היא שטופה ואין מה לעשות" מספרת רחלי.

רחלי בוחרת בחיים אחרים לעצמה. 
בגיל 20 היא מתגרשת ובגיל 24 עוברת להתגורר בתל אביב, כשאת בנה היא רואה פעמיים בשבוע בירושלים וכל שבת שנייה הם מבלים אצל הוריה. 
במקביל רחלי מתחילה להתברג בעבודה בעולם הפרמצבטיקה, שם עבדה 30 שנה בחברות התרופות המובילות בישראל ועם השנים היא מגלה תחביב חדש בנוסף לריקודי עם, רכיבה על אופנועים.

בגיל 28 הכירה רחלי את בעלה מתי, הם התחתנו ולזוג נולדו 3 ילדים (תאומים בנים ובת), כשכיום בנה הבכור מהנישואים הראשונים, אריאל, הינו חילוני שעזב את הדת כבר בגיל 16.5 ועבר מהישיבה ללמוד בתיכון רגיל, לאחר הלימודים התגייס לדוכיפת כחובש קרבי והינו בעל תואר ראשון באוניברסיטה, התאומים משרתים בהנדסה קרבית ובאיסוף קרבי והבת השלישית לומדת בתיכון.

ומה לגבי הגרוש? רחלי שומרת על קשר טוב וחברי עם בעלה הראשון ועם אשתו.

"כתבתי את הספר כדי לעזור לנשים לנצח את הפחדים שלהן, להתעורר על החיים שלהן ולעשות שינויים אך רק עם רשת ביטחון. ואם צריך כי לא טוב אז לקום, להחליף עבודה, לעזוב יחסים או את הבית ואם צריך אז גם להתגרש. חשוב מאוד לפרוס לפני השינוי רשת ביטחון. אני רוצה לעזור לעוד אנשים שמרגישים דיכוי והשפלה בחייהם ואין להם עדיין את הכוח לעשות את השינוי". 


רחלי קמינסקי. צילום: שרי אופ'ק


זהו סדרת ספרים מהספרייה של מדיה 10 - הוצאת ספרים לאנשים פרטיים הרואה את עצמה כמקום להגשמת חלומות ספרותיים של כותבי פרוזה, סיפורת מקורית, שירה, ספרי ילדים ועוד. ניתן לרכוש את הספר ברשתות צומת וסטימצקי או ישירות מאתר החברה http://www.media-10.co.il/



הירשמו לעדכונים בצד ימין למעלה כדי להיות מעודכנים באופן יום יומי!

אם גלשתם לאתר באמצעות הטלפון הנייד, יש ללחוץ בתחתית העמוד על "הצג את הגירסה לאינטרנט" ובעמוד שיפתח יש להירשם בצד ימין למעלה.
ואם תרצו להתעדכן בפייסבוק תוכלו ללחוץ לייק על הדף של הבלוג בכתובת הבאה: 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה